<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יצחק בר נחמני</h1>
<h2>דף עח:</h2>
גרסינן בסדר יומא פרק אחרון, מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכיפורים עמד רבי יצחק בר נחמני על רגליו ואמר אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביום הכיפורים ואמינא ליה אנא בתענית ציבור מהו אמר לי לא שנא. וגרסינן נמי בירושלמי, ובנעילת הסנדל, אית תנא תני יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים ואית תנא תני אין יוצאין. מאן דאמר יוצאין באנפיליא של שעם, ומאן דאמר אין יוצאין באנפיליא של עור. רבי יצחק בר נחמני סליק לגבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא, נפק לגביה לביש סולייתא, אמר ליה מהו כן אמר ליה אסטניס אני.
ורבא נמי אוקי במצות חליצה [יבמות ק"ב ע"ב] רומיא דמתניתין דקתני באנפליא חליצתה פסולה. בשל (עור) [בגד]. ומתניתין דקתני בשקלים אין התורם נכנס לתרום וכו' ורמינהו אחד לי מנעל ואנפליא לא יטייל בהן מבית לבית וממטה למטה, בשל עור. והכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי קשיא יום הכיפורים איום הכיפורים וכו'. ותניא כותיה דרבא חלצה בסנדל של שעם בסנדל של סיב בקב הקיטע באנפליא של עור חליצתה כשירה וכו'. עד קב הקיטע מני רבי מאיר היא דתנן הקטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר. ורבי יוסי אוסר באנפליא של בגד אתאן לרבנן. ואוקמה רבא כולה רבי מאיר היא, האי מגין והאי לא מגין. וטעמא, דרבי מאיר סבירא ליה דכל מגין, תחש קרינן ביה. ורבי יוסי סבר עור בעינן כמו תחש דאית ליה עור. וכתיב [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש.
ותו מסקינן התם [יומא ע"ח ע"ב] רב יהודה נפק ברהיטני אביי בדהוצני רבא בדיבלי רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק. מתיב רמי בר חמא הקטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר, רבי יוסי אוסר. ותני עלה ושוין דאסור לצאת בו ביום הכיפורים. אמר רבא משום תענוג. אמר ליה אביי ותענוג בלא מנעל ביום הכיפורים מי אסור והא רבה בר רב הונא כריך סודרא וכו' עד אמר רבא בין לרבי מאיר בין לרבי יוסי מנעל הוא. ובשבת הוא דפליגי. מר סבר גזרינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים, ומר סבר לא גזרינן.
נראה לי הסודר פירוש (כלכך) [הסוגיא כך], דקס"ד כי היכי דבשל עץ אסור לצאת ביום הכיפורים משום דתורת מנעל עליו, ואע"ג דלאו מנא הוא לענין שבת, נמי כל הני שעם ורהיטני (והתיר) [והשאר] נפקי בהו רבנן, בשבת אסור למיפק בהו. ורש"י [פירש] ואע"ג דלרבי יוסי דקאסר לצאת בו דלאו מנא הוא ביום הכיפורים [אסור] נמי אסור למיפק בכל הני. והיינו דאותיב רמי בר חמא. ושני רבא לעולם כל הני לענין יום הכיפורים לאו מנעל (הוא) [נינהו] לרבי יוסי. וקב הקטע תורת מנעל עליו לכל דבר שהרי כל השנה כולה דרך הקטעין לצאת בהן. הילכך ביום הכיפורים אסור דמנעל הוא. ומן הדין בשבת נמי אין ואסור דמנעל הוא ותורת כלי עליו, אלא דגזרינן [בשבת] דילמא מישתמיט ואתי לאתויי. לענין חליצה לרבי מאיר כשר ולרבי יוסי פסול אי לאו מחופה עור. כדמסקינן התם [יבמות ק"ג ע"א] דכי מחופה עור (בדברי) [לדברי] הכל. אפילו במחופה עור איכא למימר סבר רבי יוסי לענין שבת אסור, דגזרינן דילמא מישתמיט. ולענין יום הכיפורים מנעל הוא אפילו אינו מחופה. וכן לענין שבת אי לאו משום גזירה. אבל לא לחליצה.
דאי לא נפרש הכי קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי. דמהיכא דייקינן קב הקטע דפסול לרבי יוסי מדקא אסר לצאת בו לחליצה נמי לאו מנעל הוא. ושני רבא דכולי עלמא מנעל הוא, דהא תניא ושווין שאסור לצאת בו [ביוה"כ]. מדקתני "ושווין" מכלל דפליגי. ודייקינן מהכא דאי לענין חליצה מנעל הוא כל שכן לענין יום הכיפורים. והדרא קושיא לדוכתא. וכי תימא אשמועינן רבא דלכל מילי מנעל הוא לבד משבת (דהם משום הוא) [דהתם משום דילמא מישתמיט ואתי לאתויי ד"א בר"ה הוא], אם כן קשיא דרבא אדרבא, דהכא אמר רבא לכולי עלמא מנא הוא, ובמצות חליצה אוקי דכולה רבי מאיר היא בקב הקטע.
ותו אי לכולי עלמא מנעל הוא ורבי יוסי כרבי מאיר סבירא ליה, הא אסקינן תניא כותיה דרבא חלצה בסנדל שעם בקב הקטע חליצתה כשירה לרבי מאיר, דכל שמגין סבר היינו תחש, ומנעל הוא. ורבי יוסי לא פליג אקב הקטע אלא לענין שבת. ואי לכל מילי הוא מנעל לבד משבת, היכי נפיק בשל שעם דקשה היא. דבשלמא רהיטני והוצי ודבלי איכא למימר דלא מגין, ומשום תענוג שרי דומיא דסודרא. אלא שעם הא כשר לחליצה דמגין.
הילכך שמע מינה לרבי מאיר כל דבר שמגין בין לשבת ויום הכיפורים ולחלוץ בו מנעל הוא. ולרבי יוסי קב הקטע לבד דכל השנה יוצא בו, לשבת ויום הכיפורים מנעל הוא. ואסור לנעלו בשבת משום גזירה, וביום הכיפורים משום נעילת הסנדל. מיהו מותר לטלטלו דתורת כלי עליו. ולחליצה פסול דעור בעינן דהיינו תחש. ושל שעם סבר רבי יוסי כיון דלאו מנעל קבוע הוא ולאו בר קיימא הוא, אע"ג דאיכא למימר מנא הוא לענין טומאה, ולענין שבת אי איכא למיתלי דלא חיישינן דילמא מישתמיט ואתי לאתויי, ואיכא למימר דאפילו לענין יום הכיפורים מותר, דלא חשיב אלא כסודר ומשום תענוג שרי. ואינהו דעבוד כרבי יוסי. ומסתבר דרבי יצחק בר נחמני ורבי שמואל בר נחמני היו אחים.
